ממליצים

שלום,

שמי יאיר. אני ילד רגיל שאוהב לשחק, לצחוק, לרוץ ולחבק את אבא ואת אמא. בחודש הקרוב יהיה לי פעמיים יום הולדת – אחד שבו ימלאו לי 11 שנים ועוד יום הולדת קטן שמסמל שנתיים של אשפוז בבית החולים.

כשבאתי לכאן, אף פעם לא חשבתי שאהיה במחלקה כל כך הרבה זמן. אבל בשנתיים האחרונות לא שיחקתי בכלל. בקושי צחקתי, וגם לבית הספר לא הלכתי כי אני חולה בלוקמיה ואמא הסבירה לי שזאת מחלה קשה, אבל אני לא מבין למה כל הזמן מחברים אותי למכשיר שמרדים אותי, וגם למה השערות שלי נפלו.

לידי שוכב אריאל. אריאל יודע הכל. באחד הלילות כשלא נרדמנו מהכאבים, סיפר לי אריאל שלפעמים הטיפולים הכואבים האלו בכלל לא עוזרים. שאלתי את אמא האם זה נכון, היא אמרה לי שצריך לקוות שיהיה טוב. אחר כך היא סיפרה את זה לאבא וראיתי שהיא נורא בוכה.

כשאמא שאלה אותי מה אני רוצה מתנה ליום הולדת? אמרתי לה שאני רוצה לצאת מכאן, לברוח מבית החולים לנוח, לפחות לא לקבל זריקות ודקירות, אין לי כבר כח למכשירים שרק מכאיבים לי. אני רוצה טיול כמו בשנה שעברה שנסענו עם "לתת תקוה" לעשות כיף בירושלים וכשחזרנו אפילו הרופא אמר שרואים עלינו שאנחנו יותר בריאים עכשיו.

בבוקר אמא חזרה וסיפרה לי ש'לתת תקוה' שוב מארגנים כמה ימים של כיף ביחד, שבהם אוכל לשמוח ולרוץ עם עוד ילדים כמוני ושאיתם לא אתבייש בשערות שנשרו לי.

אמא אמרה שהכל תלוי באנשים טובים שיעזרו ללתת תקווה להגשים לי את המשאלה. פתאום שמתי לב שאני מחייך כל הזמן, אז מתי כבר יתחיל המחנה הזה???

בבקשה תנו להם את היכולת לתת תקווה לי, לאריאל, ולעוד ילדים חמודים שמחכים לכם.