להיות מאושפז בבית חולים זה מדכא. גם אם מדובר בילדים קטנים, שבאופי שלהם הם שמחים ועולצים – גם עליהם אווירת בית החולים משפיעה ומורידה את מצב הרוח והאנרגיות. וזה לא טוב, כי כדי להחלים צריך מצב רוח חיובי, שמחה ותקווה.
אנחנו ב”לתת תקווה” לא נותנים לילדים שלנו להיות עצובים! אנחנו נמצאים שם, במחלקות הפנימיות והאונקולוגיות, בכל הזדמנות, ומשמחים את הילדים.
בימי הולדת, בחגים, סתם בימי חול – המתנדבים שלנו מגיעים, עושים מסיבות במחלקות הילדים, מחלקים מתנות ומשחקים עם הילדים.
כשהחברים מ’לתת תקוה’ נכנסים למחלקה, מיד מסתכלים על הידיים שלהם, השופעות מתנות ומשחקים, בלונים וממתקים.
ברגע אחד, המחלקה העצובה הופכת להפנינג אחד גדול.
הנה, לחגית יש מחר יום הולדת, והמתנה בדרך. דביר הצליח במבחן וכבר שבוע שעבר הבטיחו לו פרס. צבא המתנדבים לא מזניח מיטה אחת, כל אחד מקבל את היחס ההולם, המילה הטובה ומתנה להעלאת המורל.
בימי חגים המסדרון בבית החולים הופך לפסטיבל חגיגי. הופעות וזמרים, אומנים ומשמחים, כולם ביחד מאוחדים לתת תקוה למאושפזים.
הרופאים במחלקה יודעים לנחש כבר בסיבוב הבוקר אם אתמול ביקרו המתנדבים בחדר. חדר שעבר ביקור הוא חדר עם אנרגיה. בחדר כזה שוכב לוחם צעיר ונחוש, מתייסר, אבל מחייך. הסיבובים השגרתיים הללו מוסיפים עזרה למשפחות המתמודדות, וכמובן, לילדים החולים.
כשהמלאכים של ‘לתת תקוה’ מגיעים לבקר, השמחה במחלקה מרקיעה שחקים. כל ילד מקבל את הזמן שלו יחד עם המתנדב. בסיפור, חוויה ומתנה. המתנדב הוא כתובת לשתף אותו במה שעובר, בפחדים ובחששות. הוא מצידו לא עוזב את החדר עד שהחיוך של הילד לא מושלם.
