קוראים לי דנה. אני מתנדבת מטעם ארגון ‘לתת תקוה’ בבתי החולים ברחבי הארץ. עוברת בין מחלקות הילדים, יחד עם עוד מתנדבות ומתנדבים, ומשתדלת לעשות דבר אחד: לתת תקוה לילדים החולים.
לפעמים אנחנו באים עם ליצנים. לפעמים מתלווים אלינו זמרים, שחקני כדורגל וכוכבי טלויזיה. אבל אף פעם אנחנו לא מגיעים בידיים ריקות. תמיד עם משהו ביד: מתנות וממתקים.
הכי כואב לי לראות את הפנים של הילדים החולים בתקופות החגים. הם כל-כך רוצים להיות כמו כולם, לצאת לבלות, אבל לא תמיד יכולים. נכון, לעתים קרובות, המלאכים של ‘לתת תקוה’ מארגנים מחנות נופש דווקא בימים המיוחדים – בפורים, בפסח, בחופש. אבל יש גם ימים של שגרה.
יום העצמאות מגיע. מאות הילדים הללו כל-כך רוצים לחגוג את יום העצמאות ה-66 להקמת הבית שלנו – מדינת ישראל: הם רוצים לצאת לבלות, להשתתף בהופעות, לצאת למנגל עם כל המשפחה. אבל הם בבית החולים. צמודים לכסא הגלגלים. נאנקים מכאבים. מתמרנים בין טיפול לטיפול.
אנחנו נשתדל – כמו תמיד – לא להזניח אותם. נשמח אותם. נשתדל להשכיח מהם את הכאב. זה העונג שלנו, המתנדבים. לעשות לילדים האלה הכי טוב שאפשר.
ועוד משהו: לקראת צאת יום העצמאות, נערך מדי שנה הטקס המסורתי להענקת פרס ישראל. חשוב לי לומר, שמבחינתנו, מבחינת כל מי שרואה את מסע הייסורים שעוברים המלאכים הקטנים הללו בבתי החולים, כל ילד כזה – הנלחם במחלה ומחייך לעולם – ראוי לפרס ישראל.
אלה הגיבורים האמיתיים של החברה שלנו! רפואה שלמה! אה, וכמובן חג שמח למדינה שלנו!
